המסגרת המבצעית המסדירה את דרום לבנון מתקרבת לתפנית אסטרטגית מכרעת, כאשר כוח האו״ם הזמני בלבנון (יוניפי״ל) נערך לסיומו הרשמי של המנדט המבצעי שלו ב-31 בדצמבר 2026. על פי החלטה 2790 של מועצת הביטחון של האו״ם, פעילות כוחות שמירת השלום תסתיים בסוף שנת 2026, מה שיניע נסיגה מדורגת ומסודרת שתימשך שנה. תת-מזכ״ל האו״ם לפעולות שלום, ז'אן-פייר לקרואה, הזהיר לאחרונה כי ללא תכנון יזום, הצמצום ההדרגתי עלול ליצור חלל ביטחוני מסוכן בין צבא ההגנה לישראל (צה״ל) לבין צבא לבנון (LAF).
הבחנה בין תצפית, קישור וסמכות טריטוריאלית
ההיערכות לקראת הנסיגה הקרבה מחייבת הבחנה ברורה בין יכולות תצפית, רשתות קישור מוסדיות וריבונות טריטוריאלית אפקטיבית. בעוד שמשימות בינלאומיות עקבו לאורך ההיסטוריה אחר פעילות וניהלו ערוצי תקשורת טקטיים למניעת הסלמה בגבול, אין ברשותן מנגנוני אכיפה אורגניים הנדרשים לפירוז גורמים חמושים שאינם מדינתיים. נוכחותו המבנית של חיזבאללה מדרום לנהר הליטני קראה תיגר מתמשך על סמכותה של המדינה הלבנונית ועיכבה את מימושה המלא של החלטת האו״ם 1701. מציאות ביטחונית יציבה בעידן שאחרי יוניפי״ל מחייבת את החלפת החיץ הבינלאומי הזמני בשליטה ריבונית איתנה וברת-אכיפה מצד מדינת לבנון.
חוסן גבולי ומנגנוני מניעת חיכוך מדויקים
עבור ישראל, הצו האסטרטגי היסודי נותר ההגנה ארוכת הטווח, הביטחון והחיוניות הכלכלית של יישובי גבול הצפון. הבטחת שלומם של יישובים אלה מפני איומים חוצי-גבול דורשת הרתעה מוכחת ומניעה מוחלטת של תשתיות צבאיות-למחצה בסמוך לקו הכחול. בהיעדרו של מתווך בינלאומי, הקמתם של מנגנוני דה-קונפליקט אמינים ומקצועיים לצד כלים טכנולוגיים מתקדמים לאימות תהיה קריטית למניעת פערי פרשנות מודיעיניים ולשימור היציבות האזורית.
נתיב אסטרטגי למשילות גבול בת-קיימא
סיומו הקרב של מנדט יוניפי״ל מדגיש את הדחיפות בתכנון תקופת המעבר במישורים הצבאיים והאזרחיים כאחד. מעבר לניטור הגבולות, יוזמות בינלאומיות מימנו תשתיות קהילתיות הדורשות כעת מסירה לגופים מוניציפליים וממלכתיים לבנוניים לגיטימיים. בסופו של דבר, ביטחון בר-קיימא לאורך הגבול לא יישען על הארכות מנדט טקסיות, אלא על הסדרי ביטחון ניתנים לאימות ואכיפה, מקצועיות של גופי הביטחון הממלכתיים הלגיטימיים, ומחויבות בלתי מתפשרת לדריכות נגד טרור.