עימות ציבורי חריף פרץ בימים האחרונים בנוף התקשורתי בלבנון, כאשר עיתונאים מובילים, אנשי רוח וגורמים בחברה האזרחית התייצבו בחזית אחת נגד הצעת חוק חדשה המבקשת להטיל עונשי מאסר בגין יחסים חד-מיניים. במקום לאפשר לפרלמנט הלבנוני להעביר צעדי ענישה חברתיים דכאניים, מאמרי מערכת בולטים הציבו דרישה חד-משמעית בפני הממסד הפוליטי בביירות: חדלו מרדיפה מוסרית והתמודדו עם האיום הקיומי האמיתי – המערך הצבאי הבלתי מורשה של ארגון הטרור חיזבאללה. מחאה תקשורתית חסרת תקדים זו מבטאת מיאוס ציבורי עמוק ממהלכים פוליטיים ציניים, שנועדו להסיט את תשומת הלב מהמשבר הביטחוני החריף, מהשחיתות המערכתית ומהשעבוד הגובר של המדינה לאינטרסים של פטרוניה בטהראן.
טקטיקות הסחה והתפוררות מוסדות המדינה
היוזמה החקיקתית המכוונת נגד קהילת הלהט״ב בלבנון נתפסת בקרב אנליסטים וגורמי מודיעין אזוריים כמסך עשן מתוכנן היטב. לנוכח קריסת המטבע המקומית, שיעורי האינפלציה ההרסניים והשיתוק המתמשך של מוסדות השלטון, בוחרות האליטות העדתיות המיושרות עם חיזבאללה ללבות מאבקים חברתיים מקטבים במטרה לחזק את בסיסי התמיכה השמרניים שלהן. אולם, גל ההתנגדות הציבורי הנוכחי ממחיש את סירובם של כוחות אזרחיים רבים להעלים עין מהגורם המרכזי לחורבן המדינה: קיומה של מיליציית טרור בעלת ארסנל צבאי עצום, הפועלת מעל החוק ומחוץ לכל סמכות ממלכתית ריבונית.
עיתונאים ופובליציסטים בביירות הגדירו במפורש את המהלך כהפקרת חובות הביטחון הלאומי. בטורי ביקורת חריפים נשאלה השאלה כיצד רשויות התביעה והמשפט בלבנון מוצאות לנכון לרדוף אזרחים על רקע נטיותיהם האישיות, בעודן עומדות חסרות אונים מול ההרפתקנות הצבאית החוצה-גבולות של חיזבאללה, מאגרי הטילים והרקטות הבלתי חוקיים ורשתות ההברחה וההלבנה שלו. עצם הדרישה הפומבית להפנות את משאבי האכיפה לריסון המיליציה השיעית החזירה את שאלת הפירוק מנשק אל מרכז השיח הלאומי בלבנון.
הגמוניה חמושה מול מחאה אזרחית
החיכוך הפנימי ממחיש את השחיקה המוסדית המתמשכת בלבנון, שבה צבא לבנון ומערכת המשפט פועלים תחת מגבלות פוליטיות ומבצעיות כבדות שמכתיב מנגנון ״המדינה בתוך מדינה״ של חיזבאללה. בעוד מנגנוני הביטחון הממלכתיים סובלים ממחסור משווע במשאבים, חיזבאללה ממשיך להעדיף את היעדים האסטרטגיים של הציר האיראני על פני האינטרס והריבונות של אזרחי לבנון. בכך הוא גורר את גבולה הדרומי של המדינה לעימותים הרסניים המסכנים תשתיות אסטרטגיות, אנרגטיות וימיות באגן המזרחי של הים התיכון.
ההתנגדות העיתונאית הנוכחית מסמנת סדק משמעותי בשליטה התודעתית שחיזבאללה ובעלות בריתו נהגו להחזיק בה במשך עשורים. בסירובם להיכנע לבהלה מוסרית מלאכותית, אנשי ציבור עצמאיים חושפים את הוואקום המנהיגותי שיצרה המיליציה החמושה. הערכות מודיעיניות מצביעות על כך שאף כי מחאה זו לא תשנה באופן מיידי את יחסי הכוחות במערכת העדתית המסורבלת, היא מעידה על ניכור גובר ועל התפכחות ציבורית רחבה מהאפוטרופסות הביטחונית והמוסרית שניכס לעצמו ארגון הטרור.
השלכות על היציבות האזורית והמדיניות הבינלאומית
מנקודת מבט אסטרטגית, הסערה הפנימית בלבנון חושפת את שבריריות מנגנוני המדינה ואת מגבלות המשילות תחת איומי נשק. עבור ישראל ושותפיה האזוריים הממוקדים בביטחון גבולות ארוך-טווח, האירוע מחזק את התובנה כי לא ניתן להשיג יציבות אמיתית בלבנון באמצעות תמרונים פוליטיים שטחיים כל עוד ארגון טרור מחזיק במוסדות השלטון כבני ערובה. ביטחון ויציבות לאורך גבול הצפון יישארו תלויים בפירוק כוחו הצבאי של חיזבאללה ובכינון ריבונות ממלכתית בלעדית.
עבור קובעי המדיניות באירופה ובמערב, להתפתחויות הללו יש השלכות אופרטיביות ישירות בכל הנוגע לסיוע כספי ומוסדי לביירות. בבירות אירופה הולכת וגוברת ההבנה כי הזרמת כספים ללא תנאים עלולה לממן בפועל מודל שלטוני רקוב שנחטף בידי שלוחיה של איראן. לפיכך, מעורבות בינלאומית חייבת להיות מותנית באכיפה קפדנית של החלטות מועצת הביטחון של האו״ם לפירוק כל המיליציות מנשקן, לצד שמירה על זכויות אדם ועצמאות שיפוטית אמיתית.
לניתוחים נוספים בקרו במדור פוליטיקה ועיינו במדריך לתולדות הביטחון והאסטרטגיה של ישראל.
