דיווחים בכלי תקשורת בינלאומיים, ובראשם הניו יורק טיימס, חושפים כי הדרג המדיני והביטחוני בישראל מקיים התייעצויות הדוקות עם הממשל בוושינגטון באשר לפרמטרים של מערכה צבאית אפשרית בעצימות גבוהה ובטווח זמן קצר נגד יעדים אסטרטגיים באיראן. המודל המבצעי המסתמן מבוסס על תקיפה כירורגית ממוקדת של ארבעה עד שבעה ימים, תוך שילוב עליונות מודיעינית, חימושים מדויקים ומערך הגנה אווירית רב-שכבתי. המטרה המרכזית היא להשיג הכרעה מבצעית מובהקת מבלי להיגרר למלחמה כוללת ובלתי מוגבלת בזמן.

תיאום מבצעי וארכיטקטורת הגנה והרתעה

מתכננים אסטרטגיים בירושלים ובפנטגון משרטטים קצב לחימה הנשען על שליטה מודיעינית מוחלטת ונטרול קינטי מהיר של תשתיות קריטיות. באמצעות ריכוז עוצמת האש בחלון זמנים מוגדר של פחות משבוע, מבקשים קברניטי הביטחון בישראל לבסס הרתעה חותכת מול טהראן, תוך צמצום הפגיעה הכלכלית והביטחונית במרחב המזרח תיכוני כולו. מתווה זה מסתמך במידה רבה על מערך היירוט הישראלי הרב-שכבתי – הכולל את מערכות "חץ", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל" – שנועד לספוג מטחי תגובה ולהגן על תשתיות חיוניות בעורף במהלך מבצעי בזק.

מנגד, בכירים בטהראן מדגישים כי כל תקיפה ישירה מצד ישראל או בעלות בריתה תוביל בהכרח לעימות התשה ממושך ורחב היקף. הדוקטרינה הצבאית האיראנית נשענת מזה שנים על הפעלת רשת שלוחות (פרוקסי) ושיגור אסימטרי של טילים וכטב"מים, במטרה להכתיב את משך הלחימה מעבר ללוחות הזמנים הטקטיים של המערב. גורמי מודיעין ישראליים לשעבר, בהם בכירים לשעבר במוסד, מעריכים כי ההצהרות האיראניות בדבר מלחמה ארוכה נועדו בעיקר לשמש כלי הרתעה פסיכולוגי, כדי לעורר הססנות בקרב מקבלי ההחלטות בוושינגטון ובירושלים.

דינמיקה אזורית והאינטרס האסטרטגי האירופי

במקביל, מדינות המפרץ השכנות פועלות בערוצים דיפלומטיים לבלימת ההסלמה, מתוך דאגה כבדה להשפעות הפוטנציאליות על נתיבי השיט הבינלאומיים, שוקי האנרגיה ומיזמי האינטגרציה הכלכלית האזורית. אף שרשת הביטחון שנרקמה במסגרת "הסכמי אברהם" ושתופי הפעולה המולטילטרליים חיזקו את העמידות האזורית, בבירות המפרץ חוששים מנזק תשתיתי כבד ומתגובה איראנית חסרת הבחנה. ההחלטה הסופית על התיאום, האישור ועיתוי המבצע נותרה קשורה קשר הדוק לשיקולים האסטרטגיים בוושינגטון תחת ממשל הנשיא דונלד טראמפ, המבקש לאזן בין מדיניות "לחץ מקסימלי" לבין מניעת מלחמה אזורית בלתי נשלטת.

עבור קובעי המדיניות באירופה ובברית נאט"ו, להתפתחויות בלבנט ובמפרץ הפרסי יש השלכות גיאו-פוליטיות וכלכליות ישירות. שמירה על חופש השיט במצרי הורמוז ובבאב אל-מנדב מהווה אינטרס עליון להבטחת הרציפות המסחרית והאנרגטית של היבשת, בעוד שתפוצת הטילים הבליסטיים וכלי הטיס הבלתי מאוישים של איראן נתפסת כאיום ביטחוני מוחשי על אירופה עצמה. לפיכך, שימור היציבות מחייב את מדינות אירופה לתמוך במנגנוני הרתעה קולקטיביים חזקים לצד בעלות בריתן, כדי להבטיח שיכולות הגנה ותקיפה מדויקות יחזקו את שיווי המשקל ולא יציתו זעזוע מבני גלובלי.