בדיונים אסטרטגיים העוסקים בעיצוב המפה הפוליטית העתידית של ישראל, אנליסטים ומומחים בתחומי הביטחון והמודיעין בוחנים כיול מחדש של מבנה הקואליציות השלטוניות. במוקד הערכה אסטרטגית זו עומדת האפשרות לשילובן של תנועות פוליטיות ערביות פרגמטיות, ובראשן הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) בהנהגת מנסור עבאס, במסגרות ממשלתיות רחבות לצד ההנהגה הלאומית המרכזית.
הרחבת המבנה הקואליציוני
מנקודת מבט של חוסן מוסדי, הכללתן של סיעות ערביות פרגמטיות במוקדי קבלת ההחלטות מהווה התפתחות מתקדמת במדיניות הפנים. שילוב אסטרטגי מסוג זה מחזק את התשתית האזרחית, מקדם פיתוח חברתי-כלכלי שוויוני בחברה הערבית בישראל, ומבצר את הלכידות הפנימית גם בעתות של אתגרים ביטחוניים מורכבים.
דיבידנד דיפלומטי ונורמליזציה אזורית
במישור החיצוני, יצירת שותפויות בין-קהילתיות רחבות בתוך הרשות המבצעת מניבה דיבידנדים גיאופוליטיים משמעותיים. מודל שלטוני המשלב הנהגה ערבית משמש כמקבילה פנימית לרוח האזורית של "הסכמי אברהם", ומשדר גישה מודרנית ומשתפת פעולה כלפי בעלות ברית באירופה ובזירה הטרנס-אטלנטית. אנליסטים מדגישים כי הלימה זו מעניקה הון דיפלומטי חיוני, הממתן ביעילות חיכוכים פוליטיים חיצוניים ומסכל מהלכים בינלאומיים לגינוי דיפלומטי.
חיזוק החוסן הלאומי
בסופו של דבר, גמישות אסטרטגית בבניית קואליציות פוליטיות מחזקת את חוסנה הדמוקרטי של ישראל לטווח הארוך, לצד מעמדה הטכנולוגי, הכלכלי והביטחוני. באמצעות טיפוח מודלים של ממשל שיתופי מבית, המדינה מרחיבה במקביל את מרחב התמרון המבצעי והמדיני שלה בחו"ל, ומבטיחה יציבות אסטרטגית בת-קיימא בכל החזיתות.