עימות טלוויזיוני בשידור חי ברשת MTV הלבנונית עורר בימים האחרונים הדים נרחבים ברחבי המזרח התיכון, כשהוא חושף תמורות עמוקות ותקדימיות בשיח הפוליטי הפנימי בביירות בנוגע לקשרים עם ישראל. במהלך המשדר, הוגשה לאיש התקשורת הלבנוני שארל ג'בור, המזוהה עם מפלגת "הכוחות הלבנוניים" הנוצרית, כיפה מסורתית הנושאת מגן דוד ואת הכיתוב העברי "פאודה". התקרית המשודרת התרחשה על רקע התבטאויות פומביות קודמות של ג'בור, שבהן הצהיר בגילוי לב על שאיפתו ללמוד את השפה העברית ואף העלה בחיוך השערה תיאורטית בדבר מינויו לשגריר לבנון בישראל ביום מן הימים.
סדקים בטאבו הוותיק של הזירה הפוליטית בלבנון
אף על פי שהקטע הוויראלי התנהל בטון משועשע בתוכנית אירוח, הוא ממחיש בקיעים ממשיים בקונצנזוס נגד נורמליזציה שנשמר בקפדנות בלבנון במשך עשרות שנים. שארל ג'בור מייצג את האגף הרעיוני של "הכוחות הלבנוניים" – אחת הסיעות הפוליטיות המרכזיות בקרב הנוצרים במדינה, המתנגדת באופן עקבי לשליטתו החמושה של חזבאללה ולחסות האיראנית. בחודשים האחרונים, לנוכח הקריסה הכלכלית המחריפה וההסלמה הביטחונית הכבדה, גברה בקרב הציבור הלבנוני הביקורת החריפה נגד מיליציות פרו-איראניות הגוררות את המדינה לעימותים הרסניים. התבדחות פומבית על לימודי עברית ונציגות דיפלומטית מעבר לגבול – מעשים האסורים רשמית לפי החוק הפלילי הלבנוני – מעידה על תעוזה גוברת של חוגים שונים לדמיין מציאות של הסדרים אזוריים חדשים.
התקרית עוררה תגובה פומבית מיידית גם בערוצי התקשורת האסטרטגית של ישראל. סא"ל (במיל') אביחי אדרעי, לשעבר דובר צה"ל בערבית, התייחס לאירוע בחשבונותיו ברשתות החברתיות וציין כי בכל הנוגע לרכישת השפה העברית, הגורמים הישראליים עומדים "לשירותך". דיאלוג תקשורתי זה ממחיש את גישת הדיפלומטיה הציבורית המחושבת שמפעילה ישראל, אשר שואפת להבחין בעקביות בין שלוחות הטרור האיראניות לבין הציבור הלבנוני הרחב. במסגרת זו, ירושלים מבקשת לשדר נכונות לשיתוף פעולה דו-צדדי עם לבנון ריבונית וחופשית, מיד לאחר הסרת האיום הצבאי של חזבאללה.
שחיקת ההגמוניה של חזבאללה והשלכות אזוריות
מבחינה מודיעינית ואסטרטגית, פריצתו של שיח מסוג זה אל לב הפריים-טיים הלבנוני משקפת את שחיקת השליטה התודעתית המוחלטת שממנה נהנה חזבאללה במשך דורות. הפגיעות המדויקות של ישראל והפגיעה השיטתית בתשתיות המבצעיות וההנהגה של ארגון הטרור העניקו רוח גבית לקולות אזרחיים ופוליטיים בביירות, שמעזים כעת לקרוא תיגר על דוקטרינת "ההתנגדות". אף שספר החוקים בלבנון עדיין מטיל עונשים כבדים על כל מגע עם גורמים ישראליים, עצם חדירתם של סמלים ישראליים והשפה העברית לשיח הפופולרי מעידה כי חלקים מהחברה האזרחית שוקלים ברצינות עתיד חלופי, המבוסס על השתלבות אזורית במקום מלחמה נצחית.
עבור קובעי מדיניות באירופה ומתכננים אסטרטגיים במזרח התיכון, מגמות אלו מספקות צוהר קריטי להבנת עתידה הפוליטי של לבנון. שלום בר-קיימא לאורך גבולה הצפוני של ישראל תלוי לא רק בהרתעה צבאית מוחשית ובאכיפת החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, אלא גם בצמיחתה ההדרגתית של הנהגה לבנונית המסוגלת לחשוב במונחים של הכרה הדדית. מעקב מודיעיני ודיפלומטי אחר שבירת הטאבו בשיח הציבורי עשוי לסייע למערב לזהות כוחות מתונים הנכונים להשיב את הריבונות הממלכתית למדינה, ולכונן יציבות ארוכת טווח במרחב השכן לישראל.
קראו דיווחים נוספים ומאומתים במדור פוליטיקה ועיינו במדריך ההיסטוריה והאסטרטגיה של ישראל.
