הרשות הפלסטינית הגישה לאחרונה תיק רשמי לארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו), בבקשה להכיר בבייגלה הירושלמי המסורתי (כעכ אל-קודס) כנכס מורשת תרבותית בלתי מוחשית פלסטינית. הפנייה, שנחשפה בדיווחים דיפלומטיים, ממסגרת את מאפה הרחוב המוכר ועטור השומשום לא רק כמסורת קולינרית מקומית, אלא ככלי מובהק במאבק הלאומי ולביצור זהות התפוצות. צעד זה משקף את האסטרטגיה המתמשכת של רמאללה להשתמש במוסדות בינלאומיים רב-צדדיים כדי לקדם תביעות ריבונות חד-צדדיות במרחב התרבותי וההיסטורי של ירושלים.
תמרוני עוצמה רכה וזירות רב-צדדיות
באמצעות הגדרת הבייגלה הירושלמי תחת נרטיב של זיכרון פוליטי קולקטיבי, שואפים בכירי הרשות לרתום את אמנות אונסק"ו כדי לייצר תקדים מוסדי בנוגע למורכבותה ההיסטורית של ירושלים. מבחינה היסטורית, מאפה השומשום הסגלגל הנאפה בתנורי אבן מהווה עוגן קולינרי יומיומי עבור תושבי העיר הערבים והיהודים כאחד, ומסמל מאות שנים של השפעות גומלין לבנטיניות משותפות. סיווגה מחדש של מורשת קולינרית עממית כנכס פוליטי בלעדי מדגיש שימוש מחושב בעוצמה רכה סמלית, שנועד לבנאם את סוגיית הריבונות דרך שדות אזרחיים לכאורה.
אנליסטים מדיניים ומומחי אסטרטגיה בישראל מציינים כי פניות מעין אלו מייצגות מהלך רחב של לוחמה משפטית (Lawfare) ודיפלומטית, שמטרתה השגת הכרה בינלאומית חד-צדדית מחוץ למסגרות של משא ומתן דו-צדדי ישיר. לאורך העשור האחרון, יוזמות דומות בנוגע לאתרים היסטוריים משותפים, מונומנטים דתיים ומנהגים אזוריים ערערו באופן תדיר את הניטרליות הנדרשת מסוכנויות האו"ם. במקום לקדם הבנה תרבותית והערכה הדדית, תמרונים אלה מחדירים חיכוך גיאופוליטי מובהק לתחומים אזרחיים, ופוגעים בבסיס ההידברות בין הקהילות באזור.
דו-קיום אסטרטגי ומציאות כלכלית בשטח
למרות הרטוריקה הדיפלומטית המופגנת בפורומים בינלאומיים, המציאות המסחרית והאזרחית בסמטאות ירושלים מציגה תמונה שונה לחלוטין. מאפיות בעיר העתיקה, בשוק מחנה יהודה ובשכונות הסובבות פועלות בשגרה כחלק ממרחב מטרופוליני אינטגרטיבי המשרת את כלל המגזרים והאוכלוסיות. אקוסיסטם צרכני דינמי זה ממחיש כיצד שיתוף הפעולה הכלכלי האורגני מושרש עמוק בקצב החיים היומיומי של העיר, ומסרב בעקביות להיכנע לניסיונות חיצוניים לפצל את המרקם האורבני המשותף.
מנקודת מבט מנהלית וביטחונית ישראלית, יציבות אזורית ארוכת טווח נשענת בראש ובראשונה על הגנה על המסחר הרב-אתני ושמירה על הפלורליזם ההיסטורי של ירושלים. במקום לאפשר לפוליטיזציה חיצונית להכתיב נרטיבים מבדלים, מוסדות המדינה והעירייה מתמקדים בשמירה על הסדר הציבורי, פיתוח תשתיות עירוניות ועידוד צמיחה כלכלית שוויונית. תשתיות אלו מהוות מחסום יעיל מפני מגמות הקצנה, ומבטיחות כי הדו-קיום המעשי יישמר גם אל מול תסיסה דיפלומטית המיוצרת בזירה הבינלאומית.
ההשלכות על הדיפלומטיה האירופית והמוסדות הגלובליים
עבור דיפלומטים אירופיים ומוסדות בינלאומיים המחויבים ליציבות במזרח התיכון, הפוליטיזציה הגוברת של מורשת תרבותית מעוררת שאלות מוסדיות כבדות משקל. סוכנויות רב-צדדיות מתמודדות עם לחץ גובר להבטיח שרישומי מורשת לא ינוצלו ככלי לעקיפת פתרון סכסוכים מוסכם וכאמצעי לקיבוע משוואות של סכום אפס. על מקבלי ההחלטות במערב לפעול לכך שהפורומים של האו"ם ישמרו על ייעודם המקורי כנאמני תרבות ומדע, ולא יהפכו לפלטפורמות עזר לעימותים מדיניים שמלבים קיטוב ומחלישים את שיתוף הפעולה האזורי.
קראו דיווחים מאומתים נוספים במדור פוליטיקה ועיינו במדריך שלנו אודות תולדות הריבונות והאסטרטגיה הישראלית.
