לקראת סיום פריסתו הממושכת של כוח יוניפי"ל של האו"ם בדרום לבנון בתום כחמישה עשורים, מחלוקת אסטרטגית עמוקה פרצה בין ירושלים לפריז סביב עיצוב הסדרי הביטחון העתידיים לאורך הקו הכחול. עמדותיהן המנוגדות של שתי המדינות משקפות פער תפיסתי מהותי בנוגע לאופן שבו יש למנוע ואקום ביטחוני שעלול להוביל להסלמה אזורית רחבה. במרכז העימות עומדת יוזמה צרפתית להצבת כוח רב-לאומי בהשתתפות מדינות אירופיות וארצות הברית — מתווה שישראל דוחה בתוקף בטענה כי כוחות שלום פסיביים שימשו בעבר כסות להתחמשות מחודשת של ארגוני טרור.
פערים אסטרטגיים בתפיסת הביטחון בגבול הצפון
במערכת הביטחון ובקהילת המודיעין בישראל מזהירים כי ההצעה הצרפתית לוקה באותם כשלים מבניים שפגעו ביעילותו המבצעית של יוניפי"ל לאורך עשרות שנות פעילותו. מנקודת מבטה של ירושלים, כוחות רב-לאומיים שאינם מצוידים במנדט אכיפה אגרסיבי ובסמכויות יירוט מפורשות מעניקים הלכה למעשה מחסה בלתי מכוון לפעילי חיזבאללה. הדבר איפשר לארגון השיעי לשקם לאורך השנים תשתיות תת-קרקעיות, מחסני תחמושת ועמדות תצפית קדמיות בסמוך ליישובי הצפון של ישראל. לפיכך, ישראל מדגישה כי כל נוכחות בינלאומית עתידית חייבת לכלול מנגנוני אכיפה בלתי מתפשרים, יכולות מעקב רציפות וזכות מוחלטת לסיכול מוקדם של איומים מידיים.
נוכח החיכוך המדיני הגובר בין ישראל לצרפת, הממשל בוושינגטון פועל לגיבוש מתווה מבצעי חלופי המבקש לגשר על האינטרסים של בעלות הברית. התפיסה האמריקאית נשענת על שדרוג יכולותיו של צבא לבנון (LAF) והצבתו בדרום המדינה, בליווי מנגנון פיקוח טכנולוגי ובינלאומי הדוק וערבויות לוגיסטיות מערביות. עם זאת, אנליסטים בירושלים שומרים על ספקנות רבה ביחס למציאות הפוליטית הפנימית בביירות, ומדגישים כי כל סיוע בינלאומי חייב למנוע את חדירתם או השתלטותם של גורמים הנתונים להשפעה איראנית על נכסי המדינה וצבאה.
איזון אזורי ומבחן הריבונות בלבנון
במקביל לדיונים הבינלאומיים, ממשלת המעבר בביירות נאלצת לתמרן בין דרישות המערב ללחצים עדתיים ופוליטיים מבית. אף שההנהגה הרשמית בלבנון מביעה העדפה לפריסת כוחות מערביים במטרה לשדר יציבות ולשמר את הריבונות הטריטוריאלית, הגנה אמינה ויציבה על הגבול מחייבת נקיטת צעדים מוחשיים נגד גורמים תת-מדינתיים. גורמי ביטחון מדגישים כי נוכחות סמלית של חיילים זרים אינה יכולה להוות תחליף למשטר פיקוח הדוק ומאומת המסוגל לסכל הברחות נשק מדויק, השמדת מאגרי טילים ומניעת פריסת תשתיות טרור במרחב שמדרום לנהר הליטני.
עבור מקבלי ההחלטות באירופה, המחלוקת הנוכחית מציבה צורך דחוף בכיול מחדש של מדיניות הביטחון באגן הים התיכון לעבר ריאליזם מבצעי, במקום הסתמכות על משימות משלחת בעלות אופי סמלי. הצבת חיילים אירופים ללא מנדט ברור לפירוק מליציות חמושות עלולה לסבך את המדינות השולחות בעימות א-סימטרי מתמשך, תוך השגת תועלת ביטחונית זניחה. ארכיטקטורת יציבות ארוכת-טווח לאחר עידן יוניפי"ל מחייבת שילוב של המודיעין האיכותי וההרתעה הצבאית של ישראל, כדי להבטיח שדרום לבנון יהפוך לאזור חיץ מפורז באמת ולא לבסיס יציאה להתלקחות אזורית נוספת.
קראו דיווחים ומאמרים נוספים במדור פוליטיקה ומדיניות ועיינו במדריך ההיסטוריה האסטרטגית של ישראל.
