ספר הזיכרונות החדש של נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ו ביידן, מספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הדיפלומטיה הבינלאומית והתיאום האסטרטגי המתוח עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לאורך מלחמת חרבות ברזל והמערכה הרב-זירתית. על אף שהספר מדגיש תסכולים טקטיים ממושכים סביב לוחות זמנים למשא ומתן והצהרות פומביות, העדויות ממחישות את הלחצים המבצעיים והפוליטיים הכבדים שעיצבו את קבלת ההחלטות בוושינגטון ובירושלים כאחד. גילויים אלו מציגים תובנה מעמיקה באשר לאופן שבו אינטרסים ביטחוניים ריבוניים מתנגשים לעיתים עם יעדים דיפלומטיים של בעלת ברית גלובלית בעת לחימה עצימה.
אינטרסים מבצעיים מול שאיפות לבלימה אזורית
לאורך המערכה הצבאית כנגד שלוחותיה של איראן ברצועת עזה ובגבול הצפון, שמרה ישראל על קו עקבי ובלתי מתפשר שנועד להבטיח את השבת החטופים, שחיקת היכולות המבצעיות של ארגוני הטרור ויצירת הרתעה ארוכת טווח. הביקורת המשתקפת בספרו של ביידן ביחס לעיכובים במגעים ולהצהרות לוחמניות חושפת את הפער המובנה בין מעצמת-על השואפת לייצוב מהיר ולמניעת הסלמה אזורית רחבה, לבין דמוקרטיה בחזית הנאלצת להגן על גבולותיה ואזרחיה מפני איומים קיומיים מוחשיים. צמרת הביטחון הישראלית תעדפה את צורכי הלחימה והשגת יעדים אסטרטגיים חיוניים על פני אילוצים פוליטיים ודיפלומטיים חיצוניים.
על אף החיכוכים הגלויים בצמרת המדינית וחילופי הדברים הנוקבים בין המנהיגים, שיתוף הפעולה המוסדי והביטחוני בין המדינות הוסיף לתפקד ברמה הגבוהה ביותר. העברת חימושים חיוניים, שיתוף מודיעין בזמן אמת ותיאום מבצעי הדוק ביירוט מתקפות טילים וכטב"מים בים האדום ובמזרח התיכון נמשכו כסדרם ללא פגיעה בתשתיות הלחימה. עובדה זו ממחישה כי עמודי התווך של הברית הביטחונית בין ירושלים לוושינגטון – המבוססים על אינטרסים גיאו-אסטרטגיים משותפים, טכנולוגיה מתקדמת והתנגדות לתוקפנות האיראנית – עמידים בהרבה מפערים אישיים בין מנהיגים פוליטיים.
תמורות פוליטיות ומבחן השותפות האסטרטגית
התיאורים שמספק ביידן מאירים באור חדש גם את הדינמיקה הפוליטית הפנימית בארצות הברית, ובפרט את הלחצים הכבדים בתוך המפלגה הדמוקרטית שהובילו בסופו של דבר לפרישתו מהמרוץ לנשיאות בשנת 2024. ההקבלה בין ניהול משברים בזירה הבינלאומית לבין מאבקי הישרדות פוליטית מבית מדגישה כיצד מערכות בחירות סוערות משפיעות על השיח הדיפלומטי ועל המסרים המועברים לציבור, גם כאשר ליבת התיאום המודיעיני והצבאי נותרת איתנה ומוגנת מתנודות פוליטיות.
עבור קובעי מדיניות באירופה ומתכננים אסטרטגיים בברית נאט"ו, הלקחים העולים מזיכרונות אלו מהווים תזכורת חדה לצורך בהבנה עמוקה של שותפות ביטחונית בזמן לוחמה א-סימטרית. בשעה שהמזרח התיכון ממשיך להתמודד עם שאיפות ההתפשטות של טהראן, יציבותה ועוצמתה הצבאית של ישראל נותרות נכס אסטרטגי חיוני למערב כולו. שמירה על ערוצי שיתוף פעולה בלתי תלויים ומבוססי אינטרסים תהיה מרכיב הכרחי בעיצוב מאזן הכוחות האזורי והעולמי בשנים הבאות.
קראו עוד דיווחים ומאמרי עומק במדור פוליטיקה ועיינו ב-מדריך ההיסטוריה האסטרטגית והמדינית של ישראל.