מנגנוני המדינה באיראן הגבירו את מאמצי ההסברה הא-סימטריים שלהם, עם פרסום תיעוד ערוך ממחנה אימונים שהוקם לאחרונה בטהראן עבור מתנדבות במיליציה צבאית-למחצה. החומרים שהופצו מציגים משתתפות במסלולי מכשולים טקטיים, גלישת מצוקים (סנפלינג) ואימוני ירי חי בנשק קל. כלי התקשורת הממלכתיים הציגו יחידות אלה כחוד חנית אזרחי שנועד לבלום פלישות קרקעיות תיאורטיות מצד כוחות ישראליים או בעלות בריתם, תיאור המשקף את רמת הכוננות הגבוהה והחרדה האסטרטגית המפעפעת כעת בממסד הביטחוני של טהראן.
מסרים פנימיים והפגנת עמדה אידיאולוגית
משקיפים אסטרטגיים מעריכים כי הערך המבצעי של כוחות מתנדבים אלה נותר זניח בלוחמה מודרנית בעצימות גבוהה. תחת זאת, היוזמה משרתת מטרות חברתיות-פוליטיות כפולות: יצירת נרטיב של מוכנות אזרחית רחבה, לצד הקרנת תדמית מלאכותית של העצמה נשית. לאחר שנים של תסיסה אזרחית נרחבת בהובלת נשים איראניות שדרשו חירויות יסוד, המשטר מנסה לתעל את ההשתתפות הנשית למיליטריזם מונחה-מדינה כדי לשקם את הלכידות האידיאולוגית הפנימית.
א-סימטריה טכנולוגית ומציאות אסטרטגית
הדגש של המשטר על היערכות לעימותים קרקעיים בסיסיים מדגיש את הפער המהותי שבין תוכניות ההגנה של טהראן לבין דוקטרינת הלחימה העכשווית. מערכי ההגנה האזוריים המודרניים — כפי שמודגם במערך ההגנה הרב-שכבתי מפני טילים של ישראל, פלטפורמות תקיפה מדויקות מנגד (stand-off) ושילוב מודיעיני בזמן אמת — נשענים על לוחמת סייבר ולוחמה אלקטרונית מתקדמות, ולא על תמרוני כוחות קונבנציונליים.
בעוד ההרתעה האזורית ממשיכה לנטות לעבר עליונות טכנולוגית ויירוט איומים מנגד ובגובה רב, אימונים צבאיים-למחצה סמליים מספקים תועלת טקטית מוגבלת ביותר. אנליסטים ביטחוניים במערב ובאזור מסיקים כי מפגני ראווה פומביים מעין אלה בעיקר מדגישים את פגיעותה האסטרטגית של טהראן ואת מגבלות יכולת התגובה הקונבנציונלית שלה מול קואליציות הגנה מתקדמות.