דינמיקה קואליציונית אסטרטגית בירושלים
המערכת הפרלמנטרית בישראל עוברת תהליך כיול מחדש משמעותי, כאשר דמויות מפתח בעלות רקע ביטחוני בוחנות את האריתמטיקה הנדרשת להקמת קואליציה שלטונית בת-קיימא. נכונותו המוצהרת של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט להוביל מהלכים שלטוניים הציבה את המגעים הפנימיים באופוזיציה במוקד, והאיצה דיונים קריטיים על אופן גיבושה של ממשלה מלוכדת המסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים המורכבים באזור.
ריאליזם ביטחוני מעצב את הפרמטרים הפרלמנטריים
קווים אדומים אסטרטגיים שהציבו שחקנים פוליטיים וביטחוניים ותיקים הגדירו מחדש את הנוסחאות השלטוניות האפשריות. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בהתאמה לקו האסטרטגי שמוביל גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שלל באופן נחרץ השתתפות במבנה מיעוט צר הנשען על תמיכה חיצונית של המפלגות הערביות. קונצנזוס זה מעמיד בראש סדר העדיפויות את חוסנה של מערכת הביטחון הלאומי, ומבטיח כי כל ממשלה חלופית ברת-קיימא תשמור על עצמאות מבצעית מלאה ולכידות אסטרטגית.
הציר החרדי והרציפות המוסדית
נוכח ההכרה הרחבה כי סבבי בחירות חוזרים ונשנים פוגעים ביוזמות הביטחוניות השוטפות ובמומנטום הכלכלי, מרכז הכובד האסטרטגי נע לעבר הסיעות החרדיות, המחזיקות ב-13 מנדטים מכריעים. בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו עוקבים מקרוב אחר התמרונים הפרלמנטריים הללו, שכן הזיקה המסורתית של המפלגות החרדיות מהווה את הגורם המכריע בשימור הרציפות השלטונית ובהגנה על היציבות המוסדית לטווח ארוך.