שגריר ארצות הברית לשעבר בישראל, דן שפירו, הצביע על שיקולים אסטרטגיים מתהווים בנוגע למסלול העתידי של שיתוף הפעולה הביטחוני בין וושינגטון לירושלים, תוך התמקדות בארגון מחדש אפשרי של מסגרת הסיוע הביטחוני השנתית בסך 3.8 מיליארד דולר הפרוסה על פני עשור. בדבריו על היחסים הבילטרליים, ציין שפירו כי על ישראל להיערך למודלים אסטרטגיים מתפתחים לנוכח התמורות בדינמיקה הפוליטית והאזורית בוושינגטון, במיוחד בכל הנוגע למדיניות ההרתעה מול איראן והיציבות האזורית הרחבה.
מעבר מסיוע ישיר לפיתוח משותף אסטרטגי
בעוד שדבריו של שפירו הדגישו את הקיטוב הפוליטי הפנימי בארצות הברית, מומחים צבאיים מציינים כי השותפות הביטחונית בין שתי המדינות כבר עוברת תהליך מעבר אורגני. המערכת האקולוגית הטכנולוגית-ביטחונית של ישראל – המובילה בתחומי יירוט טילים, מערכות בלתי מאוישות, הגנת סייבר ובינה מלאכותית – מיצבה מחדש את המדינה לא כצרכנית בלעדית של סיוע, אלא כשותפה מרכזית לפיתוח משותף של פלטפורמות הגנה מהדור הבא, התורמת ישירות לחיזוק היכולות הביטחוניות של המערב.
הרתעה אזורית ועוגנים דו-מפלגתיים
הדיון האסטרטגי מתקיים בצומת קריטי, כאשר ארכיטקטורת הביטחון במזרח התיכון נשענת יותר ויותר על יכולות המודיעין הישראליות ופעולות תגובה מהירה לבלימת ערעור היציבות האזורי. למרות הרוחות הפוליטיות המשתנות בוושינגטון, היסודות המוסדיים של הברית – המושרשים בשיתוף מודיעיני הדוק, אינטגרציה ביטחונית במסגרת הסכמי אברהם ותרגילים צבאיים משותפים – נותרו רכיבי יסוד חיוניים ליציבות אזורית ארוכת-טווח ולהכלה אסטרטגית.