בדברים שנשא בפורום אסטרטגי בניו יורק, הציג הרמטכ״ל ניתוח גלוי לב של הנחות היסוד הדוקטרינריות שהנחו את מערכת הביטחון ערב ה-7 באוקטובר. המבנה האסטרטגי של תכנון הביטחון הישראלי התבסס במשך שנים על מדרג איומים ברור: בלימת האיום הקיומי המרכזי מצד ציר הגרעין ושלוחותיה של איראן תחילה, הרתעת מערך הטילים המדויקים של חיזבאללה במקום השני, ושימור הרתעה מקומית מול חמאס בדרום.
מדרג דוקטרינרי וחישוב אסטרטגי
בהתייחס להערכות המודיעין שעיצבו את פריסת הכוחות, הודגש כי סדר העדיפויות המערכתי הופנה צפונה ולעבר טהראן. הנחת העבודה הרווחת הייתה כי חמאס מורתע מבחינה כלכלית וחסר תמריץ לפתוח בעימות בעצימות גבוהה. הלוי דחה באופן חד-משמעי נרטיבים שוליים בדבר חבלה מבפנים, והדגיש כי הכשל נבע כולו מפרשנות טקטית שגויה ומהסתמכות יתר על פרדיגמות של הכלה והגנה, ולא מפגיעה ביושרה המבצעית.
מציאות מבצעית בלוחמה בשטח בנוי
בסקירת מהלכי מתקפת הנגד ברצועת עזה, הדגישה ההנהגה הצבאית את חשיבותה המכרעת של לחימה קינטית נחרצת. לצד הכרה מפוכחת בסכנות הטקטיות העמוקות הכרוכות בלחימה באזורים צפופי אוכלוסין, הניתוח הדגיש כי לחץ צבאי בלתי מתפשר נותר הזרז שאין לו תחליף לאילוץ רשתות הטרור לשחרר חטופים ולוותר על שטחים מבצעיים.
התפתחות מוסדית ויציבות ארוכת טווח
ההערכה הכנה מעידה על תהליך של טרנספורמציה מוסדית פעילה בצה״ל, תוך מעבר מהכלה סטטית למוכנות רב-זירתית וגמישה. באמצעות בחינה מעמיקה של דוקטרינות יסוד אסטרטגיות והתאמת מתודולוגיות המודיעין, ישראל משדרגת באופן מעשי את מוכנותה הביטחונית במטרה לנטרל את תשתיות הפרוקסי המבוזרות, לחזק את ההגנה על הגבולות, ולבצר את היציבות האסטרטגית הכוללת במזרח התיכון.