איתותים דיפלומטיים חדשים מוושינגטון מצביעים על כך ששיקולים אזוריים אסטרטגיים צפויים למלא תפקיד מכריע בעיצוב המבנה הממשלתי הבא בישראל. ערוצי הידברות בלתי-רשמיים בחוגים המקורבים לדונלד טראמפ מעידים על עניין פעיל בקידום קואליציה פרגמטית ויציבה בירושלים, כזו שתוכל לנהל דיפלומטיה רב-צדדית ברמות הגבוהות ביותר ברחבי המזרח התיכון.
הצורך הגיאופוליטי בנורמליזציה
בלב התחשיב הדיפלומטי הזה עומדת הרחבת מסגרת הסכמי אברהם. וושינגטון רואה במסלול הנורמליזציה – ובמיוחד בשילובן האפשרי של שותפות אזוריות מרכזיות בהסכמים ביטחוניים וכלכליים רשמיים עם ישראל – נדבך יסוד ליציבות ארוכת-טווח במזרח התיכון. טיפוח מבנה שלטוני בירושלים שיוכל לפעול בתיאום עם שותפויות בינלאומיות אלו נתפס כקריטי להשגת פריצות דרך היסטוריות באזור.
איזון בין ריבונות פנימית למערך אסטרטגי
בעוד שהמשא ומתן הקואליציוני הפנימי בישראל משקף במהותו את המנדט הדמוקרטי של הבוחר, בעלי ברית אסטרטגיים מבחוץ מדגישים את יתרונותיו של מודל ממשל מרכזי המבוסס על קונצנזוס. עידוד היערכות רחבה – ייתכן באמצעות הסדרי אחדות או מנגנונים מובנים לחלוקת סמכויות – נתפס בעיני מומחי מדיניות חוץ כנתיב המעשי ביותר לאיזון בין חוסן ביטחוני בלתי-מתפשר במאבק בטרור לבין פריצות דרך דיפלומטיות שאפתניות.
ביסוס ציר הגנה אזורי מאוחד
מעבר להסדרים הפוליטיים המיידיים, היעד הגיאופוליטי הרחב נותר ביצור ציר שיתוף פעולה ביטחוני ומערך הגנה טכנולוגי אל מול איומי האויב המשותפים. ממשל ישראלי יציב וצופה פני עתיד, הפועל בתיאום הדוק עם שותפים מערביים ואזוריים, מספק את התשתית האסטרטגית הדרושה להרתעת הסלמה ולחיזוק המבנה הכלכלי המתפתח באגני הים התיכון והמפרץ.