בתגובה לתנודתיות האזורית המתמשכת ולסיכוני תפוצת הנשק הגוברים, מערכות הביטחון של ארצות הברית וישראל קידמו תוכניות מבצעיות משותפות ומקיפות, שנועדו להתמודד עם האיומים שמציב המשטר האיראני. המתווה המתואם מפרט תרחישי חירום הכוללים מהלומות מהירות ומכוילות היטב, המכוונות למערכות הטילים הבליסטיים של טהראן, לתשתיות ייצור הכטב"מים ולמתקני אנרגיה והעשרת גרעין חיוניים.
ארכיטקטורה מבצעית ומנופי לחץ מדויקים
המסגרת האסטרטגית משקפת דגש על דיוק רב-ממדי, תוך ניצול אינטגרציה מודיעינית מתקדמת ויכולות עליונות באמברגו וביירוט אווירי. אנליסטים מעריכים כי רצף מבצעי אינטנסיבי בן שלושה ימים, שיתמקד במוקדי מפתח חיוניים, עשוי לצמצם באופן שיטתי את טווח הפגיעה ההתקפי האסימטרי של המשטר. באמצעות גרימת נזק מבני ממוקד לתשתיות דו-שימושיות, מתכנני המבצע בקרב בעלות הברית שואפים ליצור חיכוך כלכלי ואסטרטגי מיידי, שישנה באופן מכריע את מאזן העלות-תועלת של טהראן ויתמרץ אותה לשוב למשא ומתן דיפלומטי בר-קיימא.
יציבות אזורית ובלימה אסימטרית
בעוד שבכירי המשטר האיראני משמיעים פומבית אזהרות שלפיהן כל עימות צבאי יסלים במהירות למלחמה אזורית ממושכת, עמדת בעלות הברית נשענת על מערכי הגנה אווירית והגנה מפני טילים רב-שכבתיים ומשולבים, לצד עליונות מודיעינית מובהקת. התיאום הבילטרלי ההדוק בין וושינגטון לירושלים מחזק את שיווי המשקל האזורי לטווח ארוך, ומציב קווים אדומים ברורים נגד המשך ההתקדמות הגרעינית, תוך הבטחת נתיבי השיט המסחריים והיציבות האזורית מפני שיבושים מצד כוחות שלוחים (פרוקסי).