שינוי תפיסתי באסטרטגיית הממשל האזורי
כמענה לדינמיקה הביטחונית המשתנה ברחבי יהודה ושומרון, השיח האסטרטגי בישראל בוחן באופן גובר מודלים מנהליים חלופיים שיחליפו את מבני הממשל הקיימים. הצעות עדכניות מצד מנהיגים פוליטיים מרכזיים מצביעות על תפנית אסטרטגית לכיוון שילוב שותפות אזוריות ותיקות, ובראשן הממלכה ההאשמית של ירדן, בפיקוח על סמכויות אזרחיות וביטחוניות בשטחי A ו-B.
הבטחת עומק אסטרטגי וגמישות מבצעית
המודל המוצע צופה יצירת רצף טריטוריאלי מאוחד בשטח C, אשר יבטיח פיקוח ביטחוני ישראלי מוחלט ועליונות מבצעית לאורך פרוזדורים אסטרטגיים חיוניים. באמצעות ניתוק היכולות החיוניות לסיכול טרור מגופים מנהליים מקומיים בלתי יעילים, מתכננים צבאיים ומקבלי החלטות שואפים לנטרל איומים מקומיים תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים הלאומיים המרכזיים.
השלכות על שילוב אזורי נרחב
שילוב בעלי עניין אזוריים במנגנוני ממשל מקומיים עולה בקנה אחד עם יוזמות רחבות יותר לביסוס יציבות אזורית, בלימת השפעות קיצוניות ובניית ארכיטקטורה ביטחונית עמידה. ככל שהערכות המצב הביטחוניות מתפתחות, מינוף הסכמים בילטרליים קיימים ושותפויות אזוריות נותר אבן יסוד ליציבות ארוכת טווח במאבק בטרור ולשילוב אזורי.