צרכי התשתית והזירה הפנימית
ככל שמרוקו מתקרבת לבחירות לפרלמנט, ההנהגה הפוליטית מתמקדת בהרכבת ממשל שמסוגל להוציא לפועל פרויקטי תשתית לאומיים נרחבים לקראת אירוח משותף של מונדיאל 2030. אג'נדת הפיתוח השאפתנית הזו מתרחשת על רקע לחצים סוציו-אקונומיים בקרב האוכלוסייה הצעירה, כאשר אתגרי תעסוקה ודינמיקת הגירה נותרים סוגיות מבניות מרכזיות עבור מקבלי ההחלטות ברבאט.
התעוררות האסלאמיסטים והרטוריקה הדיפלומטית
סיעות אופוזיציה אסלאמיסטיות, השואפות לבנות מחדש את השפעתן הפוליטית חמש שנים לאחר שאיבדו את מעמדן הדומיננטי בפרלמנט, מנצלות עוד ועוד מסרים של מדיניות חוץ בקמפיין הבחירות שלהן. מתוך ניסיון לעורר התנגדות ציבורית לנורמליזציה האזורית, קבוצות אלו שואפות לאחד את הבוחרים השמרנים ולהפעיל לחץ על הממסד הפוליטי בנוגע להסדרים הדיפלומטיים.
עמידות הסכמי אברהם והיציבות האזורית
למרות הרטוריקה של האופוזיציה, המבנה המוסדי של מרוקו מבטיח כי החלטות אסטרטגיות ארוכות טווח במדיניות החוץ נותרות בעיקר תחת חסותו של המלך. היחסים הבילטרליים בין ירושלים לרבאט, שהתהדקו במסגרת הסכמי אברהם, ממשיכים להניב יתרונות הדדיים משמעותיים בשיתוף פעולה מודיעיני, טכנולוגיה ביטחונית ומסחר. התיאום האסטרטגי נותר עמיד בפני תנודות אלקטורליות, כשהוא נשען על אינטרסים ביטחוניים משותפים וצורך חיוני ביציבות אזורית.