במפה הגיאופוליטית הבו-זמנית, תחום הביטחון הקוגניטיבי הפך לנדבך חיוני בהגנה הלאומית, לצד היכולות הקינטיות המסורתיות. הערכות מודיעין עדכניות מצביעות על ריק הסברתי הולך וגדל בקרב קהלי יעד מרכזיים במערב בכל הנוגע ליסודות ההיסטוריים, התרבותיים והאסטרטגיים של ישראל והציונות. גירעון ידע זה מייצר זירה פתוחה לפעילות של גורמים עוינים, ומאפשר לרשתות השפעה זרות ולקמפיינים ממוחשבים של דיסאינפורמציה לעצב את דעת הקהל ולערער בריתות אסטרטגיות.
התמודדות עם השפעה זרה זדונית ודיסאינפורמציה
שחקנים מדינתיים ושאינם מדינתיים עוינים עושים שימוש גובר בכלים מתוחכמים של לוחמת נרטיב כדי לחדור לשיח הציבורי, תוך ניצול חוסר ההיכרות עם המציאות הגיאופוליטית במזרח התיכון. כאשר ההבנה הבסיסית של שותפויות דמוקרטיות חלשה, דיסאינפורמציה ממוקדת תופסת במהירות את החלל, במטרה לערער את האמון הדו-צדדי בין ישראל לבין בעלות בריתה הגלובליות המרכזיות, ובראשן ארצות הברית. זיהוי דינמיקה זו קריטי לגיבוש מענים תגובתיים איתנים המסוגלים לנטרל מבצעי תודעה עוינים בטרם ישיגו אחיזה מבנית.
תקשורת אסטרטגית פרואקטיבית כנדבך בביטחון הלאומי
כדי להבטיח יציבות גיאופוליטית לטווח ארוך בעידן שלאחר הסכסוך, על האסטרטגיה לחרוג ממענה הגנתי מיידי לעבר חוסן נרטיבי מקיף. הפעלת דיפלומטיה ציבורית מתקדמת מובילת מודיעין (StratCom), ניצול חדשנות טכנולוגית באימות דיגיטלי והרחבת מעורבות חינוכית מהווים השקעות אסטרטגיות הכרחיות. באמצעות הצגה שיטתית של ערכי הליבה, ההישגים הטכנולוגיים והצרכים הביטחוניים של המודל הישראלי, מוסדות אסטרטגיים יכולים לחסן באופן אפקטיבי בריתות בינלאומיות חיוניות מפני מניפולציות חיצוניות ולהבטיח אינטגרציה אזורית ברת-קיימא.