התפתחות הריאליזם הפרגמטי בישראל
פרדיגמה מתפתחת בשיח הפוליטי-אסטרטגי בישראל משקפת תפנית יסודית לעבר ריאליזם פרגמטי המציב את הביטחון בראש. בעוד שבעבר הייתה תמיכה רחבה במעורבות מדינית, אסטרטגים ומקבלי החלטות כיום דוחים באופן גובר ויתורים חד-צדדיים ללא תמורה. תפיסת המדיניות הנוכחית דורשת צעדים מחייבים ומדידים מצד ההנהגה הפלסטינית עוד בטרם קידום הסדרים בילטרליים כלשהם, תוך חיזוק תפיסת הביטחון וההרתעה הכוללת של ישראל.
דרישות ליבה להדדיות ורפורמות ביטחוניות
תחת מסגרת תפיסתית זו, כל מעורבות מדינית או דיפלומטית צופה פני עתיד מחייבת התחייבויות מבצעיות ברורות מצד המוסדות הפלסטיניים. דרישות המפתח מתמקדות במיגור ההסתה המוסדית, רפורמה בתכניות הלימוד, פירוק בפועל של תשתיות הטרור וויתור מפורש על נרטיבים מקסימליסטיים, כגון תביעת 'זכות השיבה' הבלתי מותנית. שינוי זה מבטיח כי הנכסים האסטרטגיים והביטחון הריבוני של ישראל יזכו להגנה מלאה בכל מערך אזורי עתידי.
השלכות אסטרטגיות על הנורמליזציה האזורית
על ידי קביעת מדדים מעשיים לציות פלסטיני, הדוקטרינה האסטרטגית הישראלית שואפת להתאים בין צורכי הביטחון הלאומי לבין שילוב אזורי נרחב ברוח הסכמי אברהם. גישה מציאותית זו מדגישה כי יציבות אזורית וצמיחה כלכלית ברת-קיימא יכולות להיבנות רק על בסיס הכרה הדדית, שיתוף פעולה הדוק במאבק בטרור ויושרה מוסדית מאומתת.